<h1>ספר החינוך מצוה ל"ה</h1>
<h2>דף פט.</h2>
שלא לבוא על אשת איש, שנאמר [שמות כ'] לא תנאף, ובא הפירוש שלשון ניאוף סתם משמע באשת איש, כמו שאמרו זכרונם לברכה, אין ניאוף אלא באשת איש. ונכפל זה הלאו בסדר אחרי מות [ויקרא י"ח] שכתוב שם בפירוש ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה. משרשי מצוה זו כדי שיתיישב העולם כאשר חפץ השם, והשם ברוך הוא רצה שיהיו כל ענייני עולמו עושין פירותיהן כל אחד ואחד למינהו ולא שיתערבו מין במין אחר. וכן רצה שיהיה זרע האנשים ידוע של מי הוא ולא יתערבו זה עם זה. ועוד ימצאו הפסדין כמה בניאוף שתהיה סיבה לבטל כמה ממצות האל עלינו שצונו בכבוד האבות ולא יוכרו לבנים עם הניאוף. ועוד יהיה כשלון במה שנצטוינו גם כן שלא לבוא על האחות ועל הרבה נשים, והכל יעקר בסבת הניאוף, שלא יכירו בני אדם קרובותיהן, מלבד שיש בעניין הניאוף עם אשת איש צד גזל שהוא דבר ברור שהשכל מרחיקו, גם כי הוא סבה לאבוד נפשות, כי ידוע הדבר בטבע בני אדם שמקנאים בו על ניאוף בת זוגם עם אחרים, ויורדין עם הנואף עד לחייו, וכמה תקלות מלבד אלה. דיני המצוה כגון הרחקת העניין שלא להתיחד עמהן, ומשפט הנואף והנואפת גם כן, שגם היא באיסור ובדין, ויתר פרטיה מבוארים במסכת סנהדרין [פ"ט ע"א ואילך] ובמקומות בתלמוד. ושם בסנהדרין [נ' ע"א] מתבאר שהנואף עם אשת איש גמורה שניהם בחנק, והנואף עם נערה מאורסה שניהם בסקילה, ואם נערה מאורסה בת כהן היא תשרף והוא יחנק. ואסור אשת איש הוא מן המצוות שהן על כל בני העולם בכלל בין ישראל בין גוי. אבל יש חילוק קצת בעניין, שאין אישות לגוי אלא על ידי בעילה וישראל קונה אותה אפילו בקדושין.
